מרגוליס נ' אלירן שמשון השכרת רכב בע"מ ואח'

פסק דין

עסקינן בתביעה אשר נדונה בסדר דין מהיר בו תבע התובע להלן: "מרגוליס" את הנתבעים 1 אלירן שמשון השכרת רכב בע"מ, וכן את הגב' חגית חודדה ובעל מר אודי חודדה.

כבר בתחילת הדיון ציין הנתבע מס' 3, מר אודי חודדה בהאי לישנא: "עברתי באור אדום ופגעתי במרגוליס ברכב וזאת עם הגרסה שמסרתי לחברת הביטוח. זה מה שאמרתי שפגעתי ברכב ונפתחו אצלנו כריות אויר, לא התפננו באמבולנס ולא היתה משטרה. כל אחד התפנה לבד. חברת ההשכרה פינתה את הרכב. שילמתי השתתפות עצמי מה שביקשו ממני בחברת ההשכרה".

גרסה זו הביאה לכך כי אפשרתי לחברת השכרת הרכב להשתחרר מייצוגם של הנתבעים 2 ו-3 זאת לאור הטענה אשר גם עלתה מהמסמכים, כי גרסה זו אינה תואמת את הגרסה שנמסרה לחב' ההשכרה, שכן הנתבע מס' 3 טען בכתב ההגנה כי התובע הוא זה שעבר באדום ובניגוד לגרסה של התובע כי הנתבעת מס' 2 הגב' חגית חודדה היא זו שנהגה ברכב, ציין הוא כי לא היו דברים מעולם והוא זה אשר נהג ברכב.

ביום 19.12.10 התייצבו הצדדים בפני לצערי הנתבעים 2 ו-3 לא היו מיוצגים כך שניתן להם מרחב מחיה גדול על מנת לנסות ולהוכיח את טענותיהם.

לא היתה מחלוקת באשר לעובדה שחובת התשלום לתובע סך של 14,363 ₪, נושאת הפרשי וריבית מיום 31.12.07 ועד כמובן התשלום בפועל. המחלוקת התמקדה האם הנתבעת מס' 1 חבה בתשלום כלשהו או שהעובדות מעידות על כך כי הנתבעים 2 ו-3 מסרו גרסה אשר אינה נכונה ובנסיבות אלה יש לבחון על פי הפסיקה אם חייבים הם בתשלום כלשהו או שהחובה לתשלום חלה על חברת הביטוח של חב' ההשכרה כפי שטענו הנתבעים 2 ו-3.

העדויות:

בהתרשמות בלתי אמצעית הגעתי למסקנה כי העדות של מר מרגוליס היתה אמינה עלי וכל אשר אמר נראה לי כנכון, הן מפאת הגיונם של דברים והן מבחינת העובדה שגרסתו היתה סדורה, בלתי מתחמקת ואותות האמת עלו ממנה.

על פי גרסתו, מרגוליס היה צריך להגיע למחסום בצפון ירושלים. לדבריו, נכנס לצומת לקנות כוסות קפה, ביציאה מתחנת הדלק עצר ברמזור אדום לחכות להמשך הנסיעה, המתין לאור ירוק ויצא עם הרכב שהוא רכב אספנות ישן ופנה בפניה שמאלה.

באמצע הצומת הבחין בקצה העין ברכב שבא אליו במהירות, לא היה לו זמן להגיב וכתוצאה מכך נפגע רכבו, כאשר לפרק זמן לא ידוע היה שרוי בחוסר הכרה וכשהתעורר מצא אנשי מד"א אשר מטפלים בו וראה את הנתבעת 2 יחד עם ילד יושבים בקרבת אירוע התאונה.

לדבריו, עבר את הכביש על מנת ליטול פרטים של המעורבים בתאונה, גם אז ציין בדבריו כי ראה אישה וילד ואת הנתבע מס' 3 טרם ראה במקום.

לאחר פרק זמן של מחצית השעה הגיע הנתבע 3 למקום וחתם על מסמך אשר בו אין מחלוקת כי הוא נוטל על עצמו את האחריות לתאונה.

משנגש התובע למשטרה הסתבר לו כי הנתבע מס' 3 מסר גרסה שונה הן מהגרסה אשר מסר בבית המשפט והן בניגוד למכתב אותו כתב וטען כי התובע הוא זה שעבר באדום, עובדה אותה אני דוחה מכל וכל.

באשר לעדויות של הנתבעים 2 ו-3 אומר כי התרשמותי היתה פחות טובה.

ראשית הסתירה המהותית בגרסאות אשר מסר הנתבע מס' 3, תחילה כי הוא זה שעבר באדום כפי שהצהיר בבית המשפט מספר פעמים, אם כי לעיתים ניסה לשוות לאמירה זו ערפל כלשהו, והן הנתבעת מס' 2 אשר אליה אתייחס בסלחנות מסויימת לאור העובדה בזהירות הראויה אומר, כי עדותה הוכתבה לה לאור הדמיון הרב אשר היה בין הבעל והאישה.

עדותו של הנתבע מס' 3 נראתה לי מגמתית, חתימתו על המסמך נראה לי כבאה להסתיר דבר מסויים אם את העובדה שמסתמנת מהראיות כי הנתבעת 2 לא היתה רשאית לנסוע ברכב בגין היותה נהגת צעירה או לחילופין בגין היותה פחות מגיל 24, ולאור העובדה כי במהלך הדיון ומבלי משים יצאה מפיה אמירה כי היתה בהלם כתוצאה מהאירוע ועד שהתאוששה הבינה את שהתרחש.

הנתבעת 2 לא יכלה ליתן הסבר באשר למסמך אשר חתמה עליו עם פרטיה, כך גם הנתבע מס' 3.

הנתבעת לא הציגה בפני ביהמ"ש מסמכים הסותרים את הטענות בדבר היותה נהגת צעירה או שאינה רשאית לנהוג ברכב וכן קיים הבדל מהותי בין המסמכים ובין הגרסה אשר נמסרה בבית המשפט.

ובכל זאת ולאור הדברים האלה, מן הראוי לבצע את האבחנה המשפטית האם דברים אלה יש בהם כדי לשחרר את הנתבעת מס' 1 מחובתה.

לצורך כך אני קובע את הממצאים הבאים: